<h1>סמ"ג עשין סימנים קי"ב—קי"ג</h1>
<h2>דף סב.</h2>
אמרינן בפרק איזהו נשך (ב"מ ס"ב א') הניח להם אביהם פרה וטלית משל רבית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם, ומקשה והני מחייבי בכבוד אביהן איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומתרץ כשעשה תשובה ולא הספיק לשלם עד שמת, משמע מכאן שעד שלא עשה תשובה פטור ממוראו ומכבודו מאחר שעובר במזיד והוכיחו אותו ולא שב מרשעו (ע"פ יראים סי' רכ"א—רכ"ב ע"ש). תניא בפרק קמא דיבמות (ו' א') ובפרק אלו מציאות (ב"מ ל"ב א') יכול אמר לו אביו הטמא אם היה כהן או שאמר לו אביו אל תחזיר אבידה יכול ישמע לו תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' מוראי למעלה ממורא אב ואם, ולמדנו מכאן שבדיבור לעבור אינו נחשב רשע דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין שאם היה נחשב רשע בדיבור (ע"פ יראים שם) פשיטא שלא ישמע לו ולא היה צריך פסוק לזה ולא מצינו עונש בדיבור אלא למסית בלבד שדיבר לאחד לעבוד.
